<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ב</h1>
<h2>דף ז.</h2>
שני אחין שחלקו אחד בא לחלקו בית אחד ולאחד גנה או חצר סמוך לבית ויש חלונות בבית לחצר או לגנה ובנה בעל הגנה כותל סמוך לבית וסתם אור החלונות יכול לעשותו מאחר שלא החזיק אחיו בהם שלש שנים או חזקה כאשר אכתוב למטה פירוש והוא שיש לאחיו אורה בבי' ממקום אחר אבל אם אין לו אורה ממקום אחר אינו יכו' לסתום לו האורה. בתרא. האחין שחלקו אין להם דרך זה על זה בשדות ואפילו היה אביו הולך דרך שם ולא אמת המים ואפילו בחיי אביהן היה עוברת דרך שם פירוש דרך חיצונה לפנימית ולא סולמות כגון אם בא לאחד הבית והחצר ולאחר העליי' ולא' חלונו' כשיש לו אורה ממקום אחר יכול אחיו לכופו שיסתום החלונות אפילו היו שם בחיי אביהן ואם אין לו אורה ממקו' אחר אינו יכול לכופו לסתום החלונות בתרא.
<h2>דף יא.</h2>
האחין שהניח להן אביהן חצר ובה שני בתים והאחד יש לו שני פתחים וצוה אביהם פלו' יקח הבית שיש לו שני פתחים ופלוני יקח האחר ובאו לחלוק החצר נותן לכל פתח ד' אמות והשאר חולקים בשוה אבל שנים שירשו חצר אחת או קנו בשותפות חולקים החצר והבתים בשוה ולא יטול אח' מהם בחצר יותר מחבירו ואם קדמו וחלקו הבתים קודם שחלקו החצ' והגיע לחלק ראובן בית שיש לו שני פתחים ולחלק שמעון בית מפתח אחד לא זכה ראובן לכל פתח ד' אמות אלא חולקים החצר בשוה כי כבר אמרנו שהאחין שחולקין אין להם חלונות זה על זה וכמו שאין בו חילוק זוכה בהרחקת ד' אמות מכנגדו כך אי' פתחו זוכה לו ארבעה אמות בחלק המשותף מחבירו ולפירו' הגאונים אם יש בחצר השותפין שמונה אמות על שמנה אמות ולאחר יש לו שני פתחים אינו יכול לומר איני רוצה לחלוק עד שיהיה לי כל פתח ארבעה אמות לפרוק משא וארבעה אמות אחרות לשיעור חצר להיות ראויה לחלק כי לפי זה יצטרך שיהיה בחצר ששה פעמים ד' אמות על ד' אמות אלא מאחר שיש לו לפתח א' שיעור לפרוק ד' אמות ועוד ד' אמות לחצ' צריך לחלוק וכתב ה"ר יוסף והני ד' אמות על שמנה אמות דקא אמרינן דוקא ד' על י' דלא סגי לכל אחד בבציר מד' אמות ואע"ג דאיכא י' אמות בארכה אם אין לה ברחבה ד' אמות אינה ראויה לתשמיש ואין בה דין חלוקה ע"כ. בתרא.
<h2>דף יב:</h2>
באו לחלוק שדה אחת וצדו אחד לנהר גדול וצדו אחד לנהר פוסק חולקין אותו בקרנזול ופירוש שיש נהר במזרח השדה ובצפונו נהר פוסק הנקרא בלשון חכמים נגרא חולקין אותה בענין שיקח כל אחד חלקו מצד הנהר ומצד הנגר ומצד שאין שם לא זה ולא זה כמו שציירתי. וי"מ שהנה' הולך לצד מזרח ולצד דרו' והנגר הולך לצד צפון ולצד מערב חולקין אותה בקרנזול כלו' באלכסון בענין שיק' כל אחד חצי מן הנה' וחצי מן הנגר כזה. בתרא. האחין שחלקו אחד נטל שדה לבן ואח' שדה כרם ועשוי עלוי כרמים או בשדה יש לבעל הכרם ארבע אמות בשדה לבן לעבודת הכרם כי הן צריכו' לו לעבודתו ועל דעת כן עלו בשומא כרמים או בעילוי שדה בתרא [ז' ע"ב]. אחד מן האחין שלקח קרקע בחיי אביו במצר אביו אינו יכול לכוף אחיו שיתנו לו חלקו סמוך (לחצר) [למצר] שלו בתרא. בכור ופשוט שבאו לחלוק נותנין לבכור פי שנים במצר אחד בשדה אחד או בב' שדות והן שוו' נוטל כל אחד חלקו מכולן בתרא. האחין יכולי' לעלות בדמים כלו' אתן בעבור זה החלק כך או אתן ואם אינם רוצים באותו עלוי נוטלה בלא גורל בתרא. שני קרקעות שוין כל אחד סמוך לנהר שפוסק לוקחין כל אחד חלקו בכל אחד שמא יפסיק הנהר של אחד מהן ואם שניהם על נהר אחד שדה כנגד שדה לא מן הדין אלא כמדת סדום ואם האחד מצרן בחיי אביו אומר או תנו חלקי סמוך למצרי או נחלוק כל שדה אפילו שניהם על נהר אח' בתרא. בכור ופשוט שיש להם לחלוק שני שדות והאחד שוה פי שנים ופשוט מצרן לאותו שדה ששוה יותר אינו יכול לומר בכור תנו לי אחד מצרא אלא לוקח בכל שדה פי שנים בתרא.
<h2>דף נב.</h2>
מי שנפלו להם קרקע בירושה מחמת שצוה המת שיהיו לקרובי וזה אומר אני קרוב יותר וכן האחר ולא נודע האמת כל דאלים גבר ואם אחר זמן הודה האלם שהאחר קרוב יותר חוזר הקרקע והפירות שאכל בתרא [ל"ג ע"א]. גדול האחין שנושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות בשמו ואומר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא כלומר ממקום שאין לשאר אחי חלק בו אינו נאמן ועליו להביא בעדים ואם מת והניח בנים על האחין להביא ראיה פי' ואף על גב דלא טענינן ליתמי מה שלא היה יכול לטעון אביהן שאני הכא דמן הדין מוקמינן נכסים אחזקיהו וגם מן הדין היה כן אף באביהן חי לולי שמחמירין עליו להביא ראיה בחייו אבל לא במותו ואם חולקין בעיסתן וכ"ש בממון אחר אימר מעיסתו קמץ ויש מי שכתב דאם מת המטלטלין בחזקת האחין דלא דאמו לשטרות שיוצאות בשמו ודאי אבל בחייו דין אחד להם בתרא. האחין שחלקו צריך לעשות אחד מהם חזקה כמו מוכר כגון נעל וגדר או שאר חזקות של קרקע ופירושם בתרא אחין שחלקו והגיע לחלק אחד עשר שדות מפוזרות כיון שהחזיק באחד מה' קנה כולן דהוו כמכר כמו שכתבתי בקניית קרקעות דכיון שנתן דמי כולן קנה כולן ובאחין הוא כמו נתן דמי כולן דאותו שכנגדו זוכה בכל חלקו בחזקתו שעושה זה בתרא.
<h2>דף עא.</h2>
אחין שחלקו זכו בשדה זכו בכל הדברי' שאמרו חז"ל שאינן מכורין לגבי מכר בסתם כגון בור ודות וכיוצא בה' ודוקא בדברים שהם בתוכו כגון בור ודות אבל מה שאינו בתוכו כגון יציע וחדר הפנימי שלפנים מן הבית וכיוצא בהן לא זכה בהן בתרא. אחין שחלקו ובא לחלק א' מהם ספינה דינו כדין לוקח ספינה מה שיהיה שלו ומה לא יהיה שלו כמו שכתבתי בקניית מטלטלין בחלק ספינ' בתרא.
<h2>דף קו:</h2>
אחין שחלקו כגון שנפל גורל לאחד מהן קנו כולן אפילו לא נפל הגורל לאחר בין קרקע בין טלטל בתרא. שני אחין שחלקו ובאו להם אח ממדינת הים בטלה מחלוקת או אם יצא שדה מתחת יד אחד מהן על יד ב"ח חוזרין וחולקין הנשאר בתרא. שנים או ג' אחין שרוצין לחלוק ואינינו האחד חולקין בפני בית דין שלשה הדיוטות בגורל וכשיבא שלישי אינו יכול למחו' ברוחו[ת] אבל בעלוי דמים כמו שאמר מחלק פלוני אני אתן כך וכך דמי' יותר שומעין לו. ואם הוא דבר שאינו צריך שומא כגון מעות יכול לחלוק בלא חבירו ובלא בית דין בתרא וברשב"ם. אחין שחלקו (ו)אם כלקוחו' דאמו או כיורשין כתב ר"ת שכלקוחות הוו ואם יש ברירה אם לאו כתב ר"ת שאין ברירה וכן עיקר וזה לענין אונאה כי פחו' משתו' נקנה המקח בשחלק הוא בעצמו אבל שוי שליח מצי הדר ביה שתות קנה ומחזיר אונאה ודוקא דלא פלוג בב"ד בשומא אבל בשומת ב"ד חוזר כי שום הדיינין שפיחתו שתות מכרן בטל ופי' ואם יש ברירה כלומר הוברר הדבר כי זה ירש החלק שבא לא יירש מאביו ולא נאמר אין ברירה כלומר כי לא הוברר הדבר שזה ירש אלא נאמר כי חלק חבירו בא לחלקו וכשהטילו גורל קנה בחלקו זה והרי הן כלקוחות לא נאמר זה אלא כיורשין ויותר משתות בטל מקח במטלטלי אבל בקרקע אין אונאה לקרקע ודוקא בעלויא אין אונאה לקרקעות אבל חלקו במדה חוזר כי כל דבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין אפילו פחות משתות בתרא.
<h2>דף קכד.</h2>
אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כגון אם מת אביו בחיי אבי אביו ואחר כך מת אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים אפילו בנכסי אביו כי הוא ירש חלק בפירות אביו בתרא. בכור נוטל פי שנים כאחד מן האחין כלומר כשהן חמשה נוטל שני חלקים כמו שני אחין ולא פי שנים מכל הנכסים אלא כשאין לו אלא אח אחד אז נוטל שני חלקים בכל הנכסים בתרא [קכ"ג ע"א]. בכור אינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן ויש הפרש בדבר כי שבחא דממילא שקיל כגון דיקלא ואלים אבל שבחא דאשתני כגון בחפירי והוו שיבולי או שלפופי והוו תמרי לא שקיל וכן בהמה מושכרת או מוחכרת בחיי אביהן ביד אביהן או רועה באפר אפילו אין נותנין לה האחין מזונות וילדה וכל שכן שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהן בתרא. בכור אינו נוטל פי שנים במלוה אפילו בשטר בין גבו קרקע בין גבו מעות ובמלוה שעמו נוטל פי החצי משנים פי' מלוה שעמו שחייב הבכור לאביו בחייו. ורב אלפס פי' כמו שכתבתי פלגי ועוד פי' הוא פי' אחר פלגי כלומר חולק עמהם ונוטל בה פי שנים וראשון נראה עיקר. וכתבו המפרשים מלוה על משכון מטלטלין מוחזקת היא ונוטלת בה פי שני' בתרא [קכ"ו ע"א]. בכור שמיחה שלא ישביחו נכסים עד שיחלוקו נוטל פי שנים בשבח אפי' השביחו יתומים כגון ענבי' ובצרום או זתים ומסקום שמיחה בעודן מחוברין. אבל תלושין ומיחה שלא ידרכום לא ומכל מקום נותנין לו דמי נזק אבל דרכם לא ונותנין לו דמי היזק ענביו בתרא. בכור שויתר ואמר איני רוצה ליטול ולקבל חלק כי אם בפשוט זכו אביו בחלקו באמירה בעלמ' בלא קנין ואם ויתר בדבר אחד ויתר בכל הנכסים ודוקא בכל דבר דאתאי לידיה דאבוה ואיתיה השתא ברשותא אבל מלוה דליתא ברשותיה אינו יכול למחו' ולא למכור כלל בתרא.
<h2>דף קכו:</h2>
אדם שמעיד על הבכור ששמע מאביו צריך שיוכיח דברי אביו שכוונתו היה לומר שהיה בכור מן האב כי בענין אחר חוששין שמא בכור מן האם הוא בתרא. טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שני' ואינו ממעט בחלק בכורה כלומ' שיחשב כאחד האחין לענין שיש מעט בחלק הבכור כי הבכור אינו נוטל חלק כי אם כשני אחים ויותר אחין יותר הן מועט חלק הבכורה וזה אינו ממעט כי אינו ממעט אלא מי שהוא בן משעת לידה בתרא. בכור שמכר קודם חלוק' ממכרו ממכר כי יש לבכור קודם חלוקה בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני בני אדם והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לענין שיקח כל אחד חלק בכורה לא הוכרו אין כותבין ודוחין לכל אחד כי התורה אמרה בכור ולא ספק בתרא. בכור שנולד לאחר מיתת אביו כגון שהיו לו שנים או ג' נשים והניחה מעוברת וילדה האחת ראשונה אינו נוטל פי שנים ואם פשוט אינו ממעט בחלק בכורה בתרא. המוכר שדהו לפירות ומת תוך אותו זמן כשתחזור השדה ליורשיו הבכור נוטל בה פי שנים דקנין פירות לאו כקנין הגוף ואינו ראוי לבא. בכור לנחלה ולא לכהן כגון הבא אחר נפלים ואפילו יצא הנפל ראשו חי וכן שיצא ראשו מת והיוצא מחותך הבא אחריהם בכור לנחלה בתרא. שלשה נאמנין על הבכור חיה לאלתר אמו כלומר אביו לעולם ואם אמר על מי שהוחזק שהוא בכור שאינו בכור ואמר על אח' שהוא בכור נאמן בתרא ונאמן על בנו אבל על בן בנו אינו נאמן.
<h2>דף קלט.</h2>
מי שהניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים נאמנין על הגדולים וכן בנות אלא חולקין בשוה נשאו גדולים ישאו קטנים ואם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם בחיי אבינו אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן. הבנות נזונות על הבנים ולא על הבנות בתרא. גדול האחין יכול ללבוש ולכסות כדי שישמעו דבריו ויש בו ריוח ליתומים וכן בירושלמי ופרשב"ם ודוקא דיעבד אבל לכתחלה אין לו לזלזל בממון ורבי' שמשון פירש דאפי' לכתחלה מותר וכן כתוב בירושלמי וכן כתב הרמב"ם ז"ל אפילו לכתחלה וכן עקר וזהו מסתמא אבל מיהו לכתחלה פורע אותו מחלקו. ומה שאמרנו אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים מיירי שעושה יותר מן הראוי אבל בראוי כדי שיהיו דבריו נשמעי' יכול לעשות אבל שאר אחים אפילו דיעביד משלם ואם יכול לעשות זה לכתחלה או דיעבד אבל שאר אפילו דיעבד משלם בתרא.
<h2>דף קמב:</h2>
אדם שמעיד על הבכור ששמע מאביו צריך שיוכיח דברי אביו שכוונתו היה לומר שהיה בכור מן האב כי בענין אחר חוששין שמא בכור מן האם הוא בתרא. טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שני' ואינו ממעט בחלק בכורה כלומ' שיחשב כאחד האחין לענין שיש מעט בחלק הבכור כי הבכור אינו נוטל חלק כי אם כשני אחים ויותר אחין יותר הן מועט חלק הבכורה וזה אינו ממעט כי אינו ממעט אלא מי שהוא בן משעת לידה בתרא. בכור שמכר קודם חלוק' ממכרו ממכר כי יש לבכור קודם חלוקה בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני בני אדם והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לענין שיקח כל אחד חלק בכורה לא הוכרו אין כותבין ודוחין לכל אחד כי התורה אמרה בכור ולא ספק בתרא. בכור שנולד לאחר מיתת אביו כגון שהיו לו שנים או ג' נשים והניחה מעוברת וילדה האחת ראשונה אינו נוטל פי שנים ואם פשוט אינו ממעט בחלק בכורה בתרא. המוכר שדהו לפירות ומת תוך אותו זמן כשתחזור השדה ליורשיו הבכור נוטל בה פי שנים דקנין פירות לאו כקנין הגוף ואינו ראוי לבא. בכור לנחלה ולא לכהן כגון הבא אחר נפלים ואפילו יצא הנפל ראשו חי וכן שיצא ראשו מת והיוצא מחותך הבא אחריהם בכור לנחלה בתרא. שלשה נאמנין על הבכור חיה לאלתר אמו כלומר אביו לעולם ואם אמר על מי שהוחזק שהוא בכור שאינו בכור ואמר על אח' שהוא בכור נאמן בתרא ונאמן על בנו אבל על בן בנו אינו נאמן.
<h2>דף קמג:</h2>
הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע וה"ה גדולים לגדולי' ואף שכר טורח עמלם אין להם כי לא דאמי לשותף ודוקא בשבח ששבחו נכסים מחמת נכסים שהשבח בא מחמת הוצאות שהוציאו בהן משאר נכסים כגון ליטע כרמים בשכר פועלים אבל מחמת עצמן השבח לעצמן ואם אמרו גדולים ראו מה הניח לנו אבא ומזומנין אנו לחלוק ונשביח לחלקנו השביחו לעצמן והוא שאמרו אותו בבית דין וה"ה הגדולים לגדולים ואם הוא תלמיד ולומד אפי' לא אמר ראו השביחו לעצמו בתרא. אחד מן האחין שנפל לאומנות המלך נפל לאמצע בין לרוחא בין להפסדא חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו והוא שחלה בפשיעה כגון קרירו' או חמימות גדול וברפואה שיש לה קצבה אבל חלה באונס כלומר בדבר שלא היה יכול לשמור עצמו או ברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע. פי' לאומנות המלך כגון גבאי או שום מינוי ומחמת האחין בתרא. אחד מן האחין שמינהו גבאי או שום מינוי אם מחמ' האחין לאחין אם מחמ' עצמו לעצמו בתרא [קמ"ד ע"ב]. אחד מן האחין שנטל מאתים זוז והלך ללמוד תורה או ללמוד אומנות אין נותנין לו מזונות כלומר כמה שהיה יכול להוציא אדם אחר לפי ברכת הבית ושמין לפי מה שהן בבית ואומדין כמה היו יכולים להוציא יותר בשבילו וכן נותנין לו ולא יותר בתרא [שם]. אחי' שעשו שושבינות מקצתם בחיי אביהם ועתה חוזרים להם השושבינות חזרה שושבינות לאמצע ויש חלוק בין סתם למפרש כי אם אביהם שלח השושבינות לזה שמחזיר' בשם אחד מבניו יהיו השושבינות לאותו הבן ואם לאו יחלוקו בין שושבינו' לשלח לו כדי יין ובין יבם לאחר ובדיני שושבינות תמצאנו בתרא [שם]. בכור אינו נוטל פי שני' בשושבינו' בתרא.
<h2>דף קעב.</h2>
שני אחין עני ועשיר והניח להם אביהם מרחץ ובית הבד ועשאן האב לשכר משכירין אותם כדי שיחלוקו והשכר לאמצע ואם עשאן האב לעצמו אין יכולין לכוף לשכור אותם אלא משתמשין בהן כמו אביהן פי' ואין העני יכול לומר אטול יום שלי ואשכירנו כי יאמ' העשיר בכל יום אני רוצה להשתמש בו כיון שראוי להשתמש בשניהם והעשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זתים ועשה בבית הבד ואם לאו שאין לא יעשה העשיר ויהיה שלו ופירשו התוספו' כי לאו דוקא עשאן לשכר אלא ה"ה אם מוציאין להשכירן בעיר אפי' עשאן אביהם שהיה עשיר לעצמו מאחר שמוצאין להשכיר' בעיר משכירין אותם והשכר לאמצע והעשיר יכול לומר לעני אם ירצה גוד או איגוד אבל לא העני לעשיר מאחר שאין יכול לומר אגוד אבל לעשיר שומעין ודוקא שרוצה לתת כדי שווייו בתרא.
<h2>דף קעג.</h2>
אח' מן האחין ששטר חוב יוצא מתחת ידו והוא בשם אביהן וטוען שנתנו לו בחייו צריך להביא ראיה אם היה בריא ראיה בשטר ואין אותיות נקנות במכירה זולתי במסירה ובכתיבה ואם היה שכיב מרע די בעדים כי דבריו ככתובין וכמסורין בגטין וכת' ן' מאגש וכן הדין אם הוא בשם האחין וטוען שנתנוהו לו שצריך להביא ראיה. אחין גדולים שצוו בית דין לתת להם חלקם משום דבר שלא בדין מאדם בעולם ובאו הקטנים ואמרו תנו לנו חלקנו יכולין גדולים לומר מציאה מצאנו קמא.
